על יפעה אדיר ועבודותיה

בתערוכה מוצגות שתי עבודות ציור של האומנית יפעת אדיר- כמבוא לסדרת "התגלמויות" בחומר בהם עוסקת האומנית בהווה, המיישמות פיסול בקנה מידה מורחב בגישה שונה וממוקדת.

למובאות בציור קשר תקדימי לדימויים הנוכחיים- מעין דמויות המבקשות פשר למשאלות חייהם ומשוטטות ברקעים בהירים, מסמאים בגווניהם במציאות מרוחקת. בסימון דמוי אצבעות- רמז לקסם המשתלט, או, היטמעות כחלק מדרמה- משילות מעצמן את קשרן לעבר – מקרבות בתשוקה לחיים הניצבים מפתנם, התוויות תשתית רוחנית המוענקת להן ולבעלי החיים.

צפייה באחד הפסלים באולם הגדול עם הכניסה למוזיאון, התגלמות 7 והתגלמות 4, הינם דימויי דמויות שכפות ידיהן ואצבעותיהן נשואות כלפי מעלה בתחושות ביטוי להנאות מגה ברוחניות – גלויה. כוח נשי עשיר ומפרה כאחד. מעין תזכורת לכוחות נפש, התכונות הגבריות והנשיות שהם אופציות בנפש כל יחיד. באינטימיות רוחנית שפועמת ביפעת אדיר, במעיין שונה, החריג מהקיים ולהנחיל לזולת הארה וברכה.

האומנית יוצרת בשקיקה אדירה, בתנועה סמלית אל הילה אנושית מרגשת ומצליחה להעביר את החיות אל מוקד זרועותיה ההופכות לכנפיים עם מירב אצבעותיה פשוקות כמתעופפות לממשות המטרה המשותפת – הגשמה עצמית, מסע אישי או משפחתי.

מעבר אל העולם המרכזי, ניצבים בו שני פסלים, דמויות ארוכות, מעין אלות – משדרות אפיונים מתרבויות שונות בעיקר מהמזרח הקדום, הדמויות בנויות חוליות, חוליות שטוחות – עוטפות חלל פנימי הסוגר מהות הנרקמת כמארג לכל אורך הדמות. ראש הנישא מוצג בתווי מתאר שונים לצלם אנוש – דמות אלה השונה זו מזו.

פסל ההתגלמות 1 המוצב באולם התחתון, המשדר ומהבהב בריגושי קדושה, ריגושים שעוברים בנו כחוט השני. אך לכל אדם נטייה להיות בעל אפיונים מובהקים שונים ואולי יש אל או אלה השולטים בגורלנו?

המודעות לקשר בהרכב החוליות, המבתרות כביכול ומאחדות את הגוף, הידיים השלובות ומשתלבות עם אורך תנוחת הגוף הרגוע והמרגיע, מספר החוליות כתיבות וכנדבכים למיתולוגיה עצמה. צירופם של כל המרכיבים הנשיים והגבריים יחד, האזנה להם וקיום אישיות הרמונית מהזנת המפתחת תכונות נפש הנבנות זו על גבי זו ומשפיעות באופן שונה לתקופות החיים השונות.

יפעת אדיר משדרת בצלם ההתגלמות בבועה של גוף גולמי, ויוצאת מתוך מגזרת נשית, המעבדת את החומר, מחפשת מכנה משותף בממשות בין כובד האברים ומשתדלת לחברם, קושרת מגע בין המערכות ונמנעת מלהשאירם חשופים, דואגת להשאיר צוהר עילי מתוך אולמה הנסתר העמוק והמכונס. נושאת עיניה מעלה אל המקום שבו נוהגת התודעה האנושית למקם את הרוח האל.
אינה ארואטי, אוצרת

פרטים אישיים
1957     ילידת רעננה, ישראל
1975-80 מכללת בית ברל, ביה"ס לאומנות המדרשה להכשרת מורים לאומנות
1987-90 לימודי תרפיה באומנות, אוניברסיטה לזלי קולג', תל אביב

תערוכות קבוצתיות
1992    גלריה GO זהב, תצוגת קבע, חיפה
2002    בבית "פיס אשכולות", רמת גן
2002-3 גלריה ע"ש אשר פרידמן, פארק יקום

תערוכות יחיד
2000    גלריה לאמנות עכשווית, קדימה
2001    בית הבד, עין הוד
2002    תערוכת קבע בסטודיו גלריה, ככר קדומים ביפו העתיקה

בין הפסלים
בתערוכת יחיד זו חושפת יפעת אדיר את עבודותיה, צלמיות נשים גדולות ממדים הממלאות את חלל הגלריה בעוצמתן ובמסתוריות שלהן. האומנית נמשכת לפשטות ולראשוניות הצורות, הלקוחות ממסורות הקרמיקה העתיקה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדומות.

את עבודותיה מעצבת יפעת בבניה ידנית, חוליות עבות של חומר נלחצות זו לזו ויוצרת את המעטפת החלולה של הפסל.

הידיים מטביעות בחומר הגולמי נוכחות אינטימית וחושנית המהדרת מאז עלות הפריון הקדמוניות, אלא שבעוד צלמיות העולם העתיק יכלו לנוח בכף היד כשהן משמשות פסלון אישי שליווה את האישה בדרך חייה, הרי שאת הדמויות שלפנינו מגדילה האומנית לממדים המאפשרים לצופה לבקר בעולמה הפנימי.

זוהי יצירה המגשרת בין העתיק לחדש ומחייה צורות קמאיות בד בבד עם שיטת עבודה ראשונית אשר שימשה את קדרי העבר ביצירת חפצי חרס מהם שימושיים ומהם למטרות רוחניות, עוד לפני המצאת האובניים ובטרם מכשורה של מלאכת הקדרות. לפסולת שפת סמלים ייחודית, הדמויות מתאפיינות בהעדר אוזניים ועיניים ולכולן מעין חיישנים מעל הראש. יפעת מסבירה: "האוזניים והעיניים הם כלים לקליטת המציאות, הויתור על המבט והשמיעה החיצוניים מזמין ראיה וקשב פנימיים".

הפסלים בנויים מחלקים, כל חלק נוצר כשלם, ומחיבורם זה לזה נובעת שלמות נוספת מורכבת וחדשה.

יצירי כפיה של יפעת אדיר מביאים את הצופה למפגש עם הקדום שבתוכו...